מוטיבצייה ותיווך
במקצוע המטורף הזה שנקרא תיווך נדל"ן, כל מתווך עובר חוויות שמשולות לרכבת הרים מטורפת מלאה בעליות וירידות פניות חדות סילסולים לא צפויים ממש שיא הטירוף,
ואחד הדברים שסוכני הנדל"ן לרוב מחפשים זה מוטיבצייה,
זה לא סוד שהמקצוע עצמו הוא מקצוע קשה וזאת בגלל הסיבה העיקרית שעם כל העבודה, המאמץ וההשקעה שהמתווך משקיע לא תמיד מבטיחה הצלחה וזאת בגלל שהתוצאה הסופית של סגירת העסקה נשענת על אחרים: קונים / מוכרים / שוכרים / משכירים.
כך שלמתווך אין 100% שליטה על כל הגורמים בתהליך של סגירת העסקה (למי שלא יודע ע"פ סעיף 14 לחוק זה מה שמקנה למתווך את הזכות לעמלת התיווך שלו)
קורים המון מצבים שמתווך משקיע את כל האנרגיה שלו בקידום עסקה ובסוף העסקה מתפוצצת לו בפנים אפילו שהוא עשה כל מה שהיה יכול ואף מעבר, בכדי לקדם את העסקה ולבסוף כל ההשקעה שלו ירדה לפח.
מצבים כאלה ועוד המון אחרים מורידים את המורל של הסוכן לרמות נמוכות מאד, לפעמים עד כדי תסכול כה גדול שמוריד את הביטחון העצמי והחשק להרים עוד טלפונים / לייצר עוד פגישות / כל פעילות אחרת מסדר היום של המתווך.
לכן רוב המתווכים שחיים את הרכבת הרים המטורפת הזאת מחפשים תמיד כלים / שיטות להחזרת המוטיבציה.
אני אישית לא פסיכולוג או משהו כזה, אך מנקודת מבטי
החיפוש / החתירה המתמדת למציאת מוטיבציה הוא תהליך שגוי, שלא בדיוק מוביל לכיוון הנכון אליו המתווך רוצה / שואף להגיע.
למה אני מתכוון?
בואו ניקח דוגמה שאני מקווה שתצליחו לראות בה את הדימוי למוטיבציה ואיתו תבינו למה אתם לא צריכים אותה בכלל
בואו נחשוב רגע על רכב, רכב רגיל יש לו 4 גלגלים יש לו הגה יש לו מנוע וכל מה שצריך בשביל לנסוע,
בשביל להדליק את האוטו מכניסים מפתח מסובבים אותו בכדי שהסטרטר יניע את המנוע.
לאחר שנייה אחת או שתיים אנו משחררים את המפתח מהסטרטר כי המנוע כבר דולק ועובד, כל שנשאר לנו זה להעביר מהילוך ניוטרל / חניה להילוך ראשון.
אז למה לקחתי את הדימוי הזה דווקא
בכדי שתבינו כי המוטיבציה היא סך הכל הסטרטר המדליק את המנוע, לאחר שהמנוע דולק אין צורך להמשיך וללחוץ על הסטרטר (אם נמשיך אנו גם יכולים לגרום לנזק מסוים לסטרטר עצמו)
לכן חשוב שנדע ונבין הנעת המונע היא המטרה והמונע אע"פ שהוא צריך את הדרייב הראשוני (אותו סטרטר), הוא צריך את הדלק בכדי לפעול, והדלק הזה ברוב המקרים הוא אינו קשור למוטיבציה.
אז כאשר אנחנו מבינים ש: מוטיבצייה היא הסטרטר והנעה מתבססת על דלק,
קל מאד להבין כי המרדף אחר המוטיבציה הוא לא יעיל ולדעתי גם לא נכון, אנחנו צריכים לרדוף אחרי הדלק, שמזין את המנוע, שגורם לנו לפעול, לצאת לשטח וליישם את העבודה שלנו, אם זה טלפונים, אם זה פגישות, אם זה פרסומים וכל תהליך אחר שיכול להיות בסדר היום שלכם.
אז מהוא אותו דלק שאנחנו צריכים למצוא אותו שבזכותו המנוע עובד?
הדלק הוא המטרות שלנו
כאשר יש לנו מטרה ספציפית חדה וברורה, אנחנו יודעים מה אנחנו צריכים לעשות בכדי להשיג אותה (כמובן שאני מדבר על מטרות ריאליות ברות השגה), אז יש לנו מספיק "דלק" שיניע אותנו להשיג אותה מטרה, כי אנחנו יודעים מה המטרה לאן אננו רוצים להגיע, אנחנו יודעים מה המטלות שיש לנו, מה אנחנו צריכים ליישם, וזה נותן לנו את הדלק.
זה יכול להיות כל דבר בחיים, אם זה עסקה מסוימת, אם זה מכונית שתמיד רצית לקנות, אם זה בית,
השאיפה להשגת המטרות שלך היא הדלק שלך וזה מה שמניע אותך.
ברגע שאנחנו עוטפים את עצמנו במטרות ברורות, ברות השגה, שיש לנו את הידע היכולות והכלים להשיג אותן, אנחנו נכנסים לעשייה והעשייה הזאת מביאה אותנו לעמוד במטרות שלנו.
ברוב המקרים שבן אדם מאבד את עצמו, אחרי איזה אירוע לא נעים שהוריד לו את מצב הרוח לרמות שליליות ומתסכלות, אותו אדם נמצא במערבולת של מחשבות, עשירה במחשבות שליליות, חלקן מחשבות מאשימות וכו..
אחד הדברים החשובים ביותר לניוהל עצמי נכון ופרודקטיבי, זה לדעת לתחום גם את התסכול בזמן,
לדוגמא: התפוצצה לי עסקה שעמלתי עליה חודשים ארוכים, ועכשיו אני מבואס ומתוסכל,
הדבר שאני אמור לעשות עם עצמי הוא כזה: (זה טיפ חזק ביותר שאני עובד לפיו בשנים האחרונות, שמי שמיישם אותו מרוויח בענק ומזניק את הפרודקטיביות שלו)
תחילה לתחום את הזמן העצוב הזה בזמן, בסדר המצב רוח על הפנים אני מקציב למצב הזה 6 שעות או עד סוף היום, בו אני מתאבל ופורק את התסכול (לא על הסובבים, ביני לבין עצמי) ולאחר אותו זמן קצוב אני חוזר לפעול כמו נמר בידיעה שאני לא נכנע לאותו רגע מתסכל, ואני ממשיך קדימה,
מניסיון אישי שלי (כן גם אני בן אדם) זה נתן לי כל כך הרבה זמן למקד בעשייה ע"י כך שלא מרחתי את האבל לאורך שבוע או יותר,
אחד היתרונות החזקים של התרגיל הזה הוא שאתן לא נשאבים לתוך התסכול, כי רגש שלילי לרוב מעצים את עצמו עוד ועוד ממש כמו בצק עם שמרים, לכן ברגע שאתם תוחמים את התסכול בזמן אתם לא נותנים לו לתפוח.
